ספירלה דינמית ודמוקרטיה גמישה
השיטה הטובה ביותר מבין הגרועות.
על מגבלות הדמוקרטיה העכשווית ומה אפשר לשכלל בה, דרך עדשת הספירלה הדינמית.
פרופסור יובל נוח הררי, כתב לא מזמן שהדמוקרטיה היא דרך להגיע לפשרה לא אלימה בין כל הצדדים המנוגדים באותה מדינה. ואכן בזווית ראיה שמחפשת חברה אידיאליסטית (שלב כחול) או מפרספקטיבה שוחרת שלום (שלב ירוק), זהו תיאור די אמין. אולם אם מסתכלים על התחרות, האסטרטגיות, מאבקי השלטון וניצול האינטרסים לטובת קבוצות קטנות באוכלוסייה התמונה משתנה לחלוטין (שלבים אדום וכתום). פתאום הדמוקרטיה מקבלת תמונת מראה של מאבקי כוח וחוסר התפשרות.
הרעיון של שלטון העם (דמוקרטיה) נולד ביוון העתיקה. צריך לזכור את ההקשר הערכי ותרבותי של האימפריה היוונית, שממנה נבעה הדמוקרטיה. הכוח והשפע של האימפריה היוונית וערי המדינה השולטות, נבע מתוך ערכים אדומים. ערכים אדומים שהצטיינו בשימוש בכוח, בכיבושים, ובניצול של עמים אחרים. הדמוקרטיה שם לא שאפה כלל להעניק שוויון מלא לכל נתיני האימפריה, וגם לא לכל התושבים הקבועים בעיר המדינה המובילה, אתונה, שהייתה משופעת בעבדים ונתינים זרים.
הדמוקרטיה שם נולדה מתוך שאיפה לייצב את השלטון האדום של האליטות. מתוך הבנה שעל מנת להמשיך לקיים אימפריה שמנוהלת דרך כיבוש, וחלוקת מיסים באופן לא שוויוני, על מנת לשמור על ייתרון של כוח, עדיף למנוע מהצדדים המנוגדים בצמרת להילחם זה בזה. זו הייתה הבנה אינטרסנטית של אליטות שולטות שרצו לשמור על כוחם לעצמם.
לאחר כמעט אלפיים שנה של קיפאון תרבותי שבו האינטרסים האדומים המשיכו לשלוט בעולם, בימי הביניים באירופה, ובשושלות מלוכה בחלקים רבים ברחבי העולם, נולדה הדמוקרטיה מחדש בצרפת בעת המהפכה הצרפתית ובכינון שלטון עצמאי בארצות הברית לאחר מלחמת העצמאות.
בשני המקרים מדובר על תרבויות שסבלו משליטה בידי שלטון אדום על רוב שסבל מדיכוי. רוב שלא יכלו לבחור את גורלו בעצמו. בצרפת שלטון מלוכני, ובארה"ב שלטון אימפריאלי בריטי.
הערכים של חופש, שוויון ואחווה שנולדו במהפכות האלה היו ערכים כחולים שנולדו בשביל להשתחרר מצורת שלטון אדומה. ברמה הערכית המהפכות האלה הובילו לשלטון שמתעדף ערכים של צדק ושוויון על פני ערכים של כוח. אך החופש שהם דיברו עליו היה מאוד שונה מהחופש שרבים מבינים אותו בימינו- זה היה חופש משלטון עריצי, וכמעט לא חשבו בזמנו על חופש הזדמנויות לכולם או על חופש להיאבק אחד בשני בתוך המערכת. על כן ערך החופש מתנגש בערכי הצדק והשוויון במערכת הדמוקרטית המודרנית, כקונפליקט מבנה.
אבל לפני הביקורת מומלץ להסיר את הכובע בענווה ולהעריך את ההישגים של השיטה הדמוקרטית, כולל זו הנהוגה במדינת ישראל.
הענווה יכולה להגיע פשוט מהשוואה למשטרים שבהם אין דמוקרטיה או יש דמוקרטיה למראית עין. אפשר להביט על מדינות שגובלות עם ישראל כמו סוריה, ירדן או מצרים, ולראות איך שלטון של ערכים אדומים דומיננטיים גורם למיליוני בני אדם במזרח התיכון להישאר מאחור מבחינה ערכית, כלכלית, תרבותית. מדינות שבהם התקווה היחידה לצאת ממעגל של חוסר צדק הוא על ידי מהפיכה מבוססת כוח, מחאות אלימות או מלחמות אזרחים שבסופו של דבר רק מחזקות את הערכים האדומים בשלטון.
אפשר להביט על טורקיה שכולאת אלפי מתנגדים פוליטיים וגופי תקשורת שלא תומכים במשטר, או ברוסיה שרצח מתנגדים פוליטיים וצבירת כוח כלכלי של השלטון על חשבון האזרחים הם מדיניות גלויה. אפשר להרחיק לכת לצפון קוריאה ולסין ולראות כמה קל במדינות אלה להיות מיעוט נרדף, שנכלא, מוגלה, או מושמד בידי שלטון שמונע מאידאולוגיה כחולה ומשתמש ללא הרף בסגנון שלטון אדום.
מנגד במדינת ישראל, ומדינות רבות אחרות שבהם יש בחירות דמוקרטיות, חופש ביטוי, ממנגנוני ביקורת והפרדת רשויות, הרבה יותר קשה לכלוא מתנגדי משטר או לרצוח מתנגדים פוליטיים (לא שזה לא קורה, אלא שזה הרבה יותר קשה לבעלי כוח מאשר במדינות שבהם הדמוקרטיה לא התייצבה).
בראיה מערכתית שבוחנת ביטויים בריאים של תרבויות, אפשר לומר שערכים כמו צדק, חופש ושוויון בדמוקרטיה שלנו מצליחים להגיע לביטוי בריא מסוים בהגנה על אוכלוסיות חלשות, ובלימת כוח שלטוני. אך כמו כל מערכת ערכית מגיע שלב שהערכים הדומיננטיים יוצרים בעיות חדשות. בעיות שהמערכת עצמה מתקשה לפתור.
לכן אנחנו נמצאים כבר כמה עשורים בנסיגה ביציבות המשטרים הדמוקרטיים, בחוסר שביעות רצון בולט בכל הזרמים הפוליטיים, ותופעות של חורים שחורים במערכת שמנוצלים לטובת אינטרסים אישיים או ערכיים שאינם בהכרח מיטיבים עם כלל הציבור.
להלן רשימה חלקית של "חורים שחורים" במערכת הדמוקרטית במדינות מפותחות שמביאות לחוסר יציבות ותסכול מהמערכת הדמוקרטית:
1. ערך החופש- הפך להיות חופש למלחמות פוליטיות.
כאשר בוחנים את המוטיבציות המרכזיות להשתתף בבחירות לכנסת, קל להבחין שיש לא מעט מאבק כוחני (ערכים אדומים), תוך התמקדות בערך הניצחון, לרוב ניצחון בכל מחיר, תוך הפעלת כוח מסוים. לכך מתווספים ערכים מהשכבה הכתומה שהתגברו והשתלטו על רוב התרבויות המערביות- ערכים שמעריצים הצלחה, הישגיות, צבירת כסף ונכסים.
אם הערכים שייסדו את הדמוקרטיה נועדו לבלום את מאבקי הכוח (ולהבטיח שוויון וצדק), אזי במאה ה ,20 וביתר שאת בתחילת המאה ה 21, אנחנו רואים למעשה התרסקות מוחלטת של הערכים האלה במערכות הבחירות שלנו.
המשמעות של המאבק הזה משפיע גם הרבה אחרי מערכות הבחירות. כאשר אנו מצפים מפוליטיקאים לבצע ניהול של מערכת שהצלחתה תלויה בשיתוף פעולה, אותם מנהיגים נאלצים לפעול שוב ושוב תוך כדי תחרות ומאבקים. כך באופן אוטומטי שיתוף הפעולה נפגע. קבלת החלטות במערכת כזו מתנהלות תוך קרבות אינסופיים בין גורמים שונים במערכת. כאשר המטרה היא לנצח בכל מחיר, אין שום סיכוי שהמערכת תעדיף שיתופי פעולה או פתרונות לטובת כלל הציבור. כך שהציפייה שהמערכת תעניק שוויון וצדק מתנגשת עם ערך החופש.
במילים אחרות, השלטון הדמוקרטי שהתחיל כטכניקה כחולה לבלום קרבות שלטון, וניצול של בעלי הכוח, הפך להיות זירת התגוששות שבאופן כרוני רק מחזקת את ההתגוששות.
זוהי בעיה מערכתית פשוט מכיוון שאם נוותר על הצבעה שיוונית חופשית וחופש ביטוי, אנו מסתכנים בחזרה לתחלואות הדיקטטורות האדומות או חוסר השוויון של שלטון ריכוזי כפי שמתקיים במדינות קומוניסטיות.מצד שני אם נמשיך לעודד שלטון שמונע מתחרות ומאבק פוליטי כמוטיבציה מרכזית נגיע למצב שהמערכת תקרוס מבפנים, אם במלחמת אזרחים, או בהיחלשות של הניהול עד כדי חוסר תפקוד. כאשר מביטים על הקונפליקט הזה בעיניים ראיליסטיות אי אפשר להתעלם מהעבודה שיש סיכוי גבוהה שנגיע לאסונות של קריסת המערכת הדמוקרטית. אסונות כאלה כבר מתרחשות במדינות כמו פולין, הונגריה, רוסיה, פיליפינים וונצואלה.
2. מחויבות של מפלגות ונבחרי ציבור לציבור מצביעים מצומצם.
הרעיון של מפלגות סקטוריאליות, מפלגות שמייצגות ציבור מסוים ספציפי ולא את כלל הציבור, נבעו באופן בריא מתוך הצורך שלא יהיו חלקים חלשים באוכלוסייה שלא יקבלו ייצוג, וכך יפגעו או יופלו לרעה. הערך שעומד מאחורי המנגנון הוא ערך הצדק, ולא ערך השוויון או ערך של שוויון לכלל האוכלוסייה. מפלגה סקטוריאלית נועדה להבטיח שאוכלוסיות חלשות שמקבלות פחות ייצוג משאבים או כוח, יוכלו בעזרת הכוח שמצבעיה נתנו לה לקבל את חלקם מן השלל הציבורי. אם אין מצביעים שתומכים במפלגה כזו, כנראה שהציבור אינו צריך תמיכה סקטוריאלית, וכך עקרון הצדק מחלק את המשאבים וקובע את סדר העדיפויות הציבורי ודואג לחלוקה צודקת בין הכוחות השונים במערכת.
קל להבין איך ערך השוויון הוא קונפליקט מובנה במערכת כזו. למעשה זו אמירה חזקה וברורה שאומרת אנחנו לא מחפשים כלל שוויון, אלא דרך להעדיף אוכלוסיות מסוימות על בסיס כמות האנשים שיצביעו למפלגה. אפילו לא על בסיס התרומה שלהם לכלל החברה.
גם ערך הצדק, או יותר נכון ערך החלוקה הצודקת, אינו מתממש בפועל במערכת כזו, וזה אנחנו רואים היטב בהסכמים קואליציוניים כאשר מפלגות קטנות דורשות ומקבלות חלק גדול פי כמה תקציבים ביחס למפלגות גדולות ממנה.
3. בחירות פרסונליות.
יש מתח מתמיד במערכות דמוקרטיות בין האמונה שצריך להגביל את כוחם של מנהיגים, ולכן צריך לקבל החלטות ציבוריות על ידי הצבעה דמוקרטית, לבין האמונה שבסופו של דבר אנחנו צריכים מנהיג אחד שמקובל על הרוב. זהו קונפליקט מובנה.
כאשר אנחנו צריכים לבחור מנהיג בודד, ששואב את כוחו מתוך בחירה של חלק מהאזרחים (בישראל זה אפילו לא הרוב לאחר ביטול הבחירות הישירות) , ודרך כריתת בריתות והסכמים קואליציוניים עם מפלגות סקטוריאליות, אין סיכוי שנשיג שוויון או צדק. למערכת כזו אין ברירה אלה לפעול באופן לא שוויוני.
ההצדקה שנאמרת שוב ושוב בתרבות שלנו היא שזו הנהגה שמייצגת את הרוב. שלטון הרוב. אך הצד השני של המושג שלטון הרוב הוא פשרה שתמיד תמשיך להפלות ציבורים גדולים. מערכת כזו, לא משנה כמה מנהיגיה מוסריים, אינה יכולה להיות צודקת או שוויונית.
לכן השכלול הראשוני תרבותית ומחשבתית שצריך להתרחש בשביל לתקן מערכת כזו הוא לשנות את המושג הזה- לשדרגו למושג "שלטון כל העם".ומשם לבנות מנגנוני שלטון שמבטיחים שירות ציבורי ל"כל" העם.
4. היאחזות כרונית בהשקפות עולם וערכים מקובעים.
ייתכן וזו נקודה קשה להבנה. אנו מורגלים בכך שעל אדם או מפלגה להחזיק בסט דעות ידוע מראש. המפלגה ומנהיגיה מצופים לקדם פתרונות ידועים מראש בלי קשר לאתגרים והשינויים שמתרחשים ללא הרף. זוהי נטייה פסיכולוגית בהקשר האישי להיאחז במוכר ובידוע. אך היאחזות כרונית כזו במערכת שאחראית לקבל החלטות ציבוריות, היאחזות שמשמועתה להעדיף באופן מתמשך השקפת עולם כזו או אחרת, היא טעות ידועה ומוכחת בכל מערכת פתוחה (מערכת שמשתנה ללא הרף).
היאחזות בסט ערכים קבוע מראש מגביל את איכות הפתרונות ותמיד מעדיף לשרת רק חלק מהציבור. כאשר הציבור יבין עד כמה המערכת לא יעילה, לא צודקת, ולא גמישה באופן הזה, יגיע שינוי גדול. רמת החיים וקבלת ההחלטות יכולה להיטיב פי כמה במערכת גמישה. דמוקרטיה גמישה היא בסיס רעיוני לפתור בעיה זו כבר בשנים הקרובות.
יש עוד מספר לא מבוטל של "חורים שחורים" במערכת הדמוקרטית שלנו, שאולי נכתוב עליהם בהמשך.
המטרה של מאמר זה, היא להאיר את העובדה, שבזמן שרובנו עסוקים במלחמות על כוח ודעות, בתוספת תדלוק מתמיד של התקשורת והפוליטיקאים, אנחנו מפספסים בעיות מערכתיות, שאפשר וצריך לשפר.
רבים אמרו וטענו, ש"הדמוקרטיה היא השיטה הטובה ביותר מבין הגרועות", ובכך פתרו את עצמם מהניסיון לשכלל את המערכת. הגיע הזמן שדווקא משפט כזה ייתן מוטיבציה לחשיבה מחדש, שמעיזה לשאול שאלות, שנותנת דרור לכוח ההמצאה האנושית.
דמוקרטיה גמישה היא אחת מהם, ונדרשים אנשי חזון ודרכים נוספות. זה הזמן להמציא אותן!
